אמו של אחיה דסקל שנפל הלילה ברצועה: "אני מרוסקת. מתנחמת בכך שהוא שמח להיכנס לעזה"

סמל, אחיה דסקל ז"ל, לוחם בגדוד 51 של חטיבת גולני, בן 19 מחיפה, נפל הלילה בקרב בשכונת שג'אעיה בצפון רצועת עזה. דסקל ז"ל התחנך בנערותו בישיבת בני עקיבא יבנה ברמת אלון, והיה תלמיד שיעור ג' בישיבת ההסדר בקרית שמונה. אחיה הותיר אחריו הורים ושמונה אחים, והוא התלמיד השני של ישיבת ההסדר קרית שמונה שנפל בקרב בצפון רצועת עזה. בחודש שעבר נפל בקרב סמ"ר איתן דישון ז"ל.

שלומית דסקל, אמו של אחיה, אמרה הבוקר (רביעי): "אחיה אף פעם לא היה דברן גדול, הוא היה עדין נפש, מופנם, אבל עם לב ענק וטוב. כל מי שביקש ממנו משהו, הוא תמיד עשה בשמחה ותמיד שמר על האחיינים שלו, וכולם אהבו אותו מאוד. אחיה היה איש ספר, קרא המון ספרי פילוסופיה ועומק והקדיש זמן ללמוד תורה. בתור אמא, אני אמא מאוד דאגנית ולחוצה וביקשתי מבעלי שלא יספרו לי איפה הוא. הם לא סיפרו לי שהוא בתוך עזה, אבל הבנתי שהוא במקום שהוא לא יכול לדבר, כי שלחתי לו הודעות והן נשארו עם 'וי' אחד. בעלי היה איתו בקשר, היה ביניהם קשר מאוד חם והדוק, והם היו מדברים כל יום. אני מאוד דאגתי לו וזה היה פחות טוב בשבילו, כי הוא רצה תמיד להיות בעשייה.

"הוא היה אידיאליסט בכל רמ"ח אבריו, כתב לעצמו משפטים של הרמב"ם ודיבר על הרצון לעשות את המקסימום. הוא תמיד היה ממוקד מטרה ומאוד מתכונן ומאוד רצה ללכת לגולני כי רצה להגיע לסיירת אגוז. אני מרוסקת, אי אפשר להתמודד עם הידיעה, וזה עדיין לא נתפס שאני מדברת בלשון עבר. אני מסתובבת בבית, נזכרת איפה הוא ישב ומה הוא אוהב לאכול. אני מתנחמת שהוא שמח כי הוא רצה להיכנס לעזה, הוא ראה בכך אידיאל ותרומה למדינת ישראל".

ראש ישיבת ההסדר קריית שמונה הרב אריאל ברקאי: "אחיה היה מצד אחד בחור שקט ועדין נפש, ומצד שני הוא ידע מה הוא רוצה ולאן הוא מכוון. כאשר כל החברים שלו התגייסו לנח"ל, לאחיה היה חשוב להתגייס לגולני, והוא נפרד מהחבר'ה שלו והתגייס בנפרד. למרות שהוא לא היה עם החברים בשירות הצבאי, הם מספרים שהיה חשוב לו להקפיד להיות חלק מהמקום הרוחני והדתי. בצבא הוא הצליח להשתלב והיה מהחבר'ה המאוד משמעותיים ביחידה. אחיה תמיד עם פנים קורנות ונעימות והייתה לו עוצמה פנימית".

הרב ישי לוינגר, רבו של אחיה ז"ל בישיבת הסדר: "המשפט הכי מזוהה איתו הוא 'אמור מעט ועשה הרבה'. לישיבה הוא הגיע לבד, החלטה שלא הייתה מובנת מאליה, ותוך שניות הוא נהיה אהוב על כולם. הוא החליט ללכת לגולני, בעוד החברים שלו הלכו לגרעין נח"ל וזה היה מאוד משמעותי עבורו. הוא היה תמיד עם חצי חיוך ובכל דבר שהוא עשה, בלימודים ובצבא, הוא תמיד בחר ב'לדבר פחות ולעשות יותר'. קצת לפני הלחימה היינו בקשר, והוא אמר שהוא יחזור לישיבה כשיתאפשר, לצערי, הוא כבר לא יחזור".