מצוקת התושבים במושב עבדון: "אנחנו מסתובבים כאן כמו ברווזים במטווח"

במושב עבדון בגליל המערבי, הממוקם 3.7 ק"מ בלבד מהגבול עם לבנון, מתגוררים בימי שגרה כ-800 תושבים. כיום, כאשר בצפון מתחוללת מלחמת התשה מול החיזבאללה, נשארו במושב מעט יותר מ-400 תושבים. האחרים החליטו שהם לא מסתכנים והתפנו מבתיהם. אלא שהם עשו זאת מכספם או מכספי תרומות, מאחר שהמדינה לא הכריזה על עבדון כיישוב שיש לפנותו.

אופיר יקוטי, חבר ועד מושב עבדון, זועם: "לא הכריזו על עבדון כיישוב שיש לפנותו, ועל זה אנחנו נלחמים. לפינוי יישוב יש השלכות כלכליות, ואנחנו מבינים שהמדינה לא רוצה להכניס את היד לכיס. ב-18 באוקטובר התקבלה החלטת ממשלה 975, שאומרת שצריך לפנות יישובי גדר הנמצאים במרחק 5-0 ק"מ מהגבול, ולמרות שאנחנו נמצאים 3.7 ק"מ בלבד, לא פונינו. אנחנו זועקים לכלול גם אותנו ברשימת היישובים המפונים. פינו יישובים סמוכים אלינו, ואנחנו שואלים למה אנחנו לא? האמת היא שאין לנו תשובות. שלחנו מכתבים לאלוף פיקוד הצפון, לשר הביטחון, לאלוף פיקוד העורף, למנכ"ל משרד הביטחון, התקשרנו לגורמים בממשלה, אבל לא קיבלנו תשובות. יש תושבים שהחליטו לקחו את גורלם בידם והתפנו. הם מממנים את השהות בבתי המלון מכיסם או מתרומות שהמועצה השיגה עבורם".

יקוטי מוסיף: "הטווח של טיל נ"ט הוא 5 ק"מ, ואנחנו מסתובבים כאן כמו ברווזים במטווח. בכל רגע נתון יכול איש חיזבאללה מכוח רדואן, שיושב לו על הרכס ממש מול המושב ומחליט לשחק אותה אלוהים ורק מחכה לטיימינג מושלם, לירות עלינו. אולי זה יקרה כשמישהו הולך למכולת או כשהוא מוציא את הכלב לטיול. חשוב לציין שבבתים רבים במושב אין ממ"דים והמקלטים הם ללא אוורור וללא מים. כל היום וכל הלילה יש ירי ארטילרי ליד הבית שלנו. הבומים מרעידים את הבתים. אנחנו חיים בפחד מתמיד. זמן ההגעה למרחב מוגן הוא אפס. אנחנו קודם שומעים את הבום, ורק אחר כך את האזעקה".

שמעון גואטה, ראש המועצה האזורית מעלה יוסף, תושבים במושב עבדון אומרים שהם מרגישים כמו ברווזים במטווח. מדוע הם לא פונו?

גואטה: "המצוקה היא לא רק של מושב עבדון, אלא של עוד שלושה יישובים במועצה – מנות, אלקוש ואבירים. גם הם כמו עבדון לא הוכנסו לרשימת הפינוי בפעימה השנייה. אני, כראש מועצה, פניתי לכל הגורמים הרלוונטיים על מנת להכניס את ארבעת היישובים האלה לרשימות הפינוי. עד כה לא קיבלתי תשובות חיוביות מאף גורם. לא מהצבא ולא מהמדינה. הצלחתי להוציא חלק מהתושבים של היישובים האלה, אבל רק חלק. המצוקה של היישובים האלה אמיתית. כיום, כל היישובים האלה הפכו לבסיסים צבאיים. העלייה למושב עבדון מלאה בשלטי אזהרה 'זהירות, ירי נ"ט', ואנחנו נותנים לתושבים להמשיך לגור שם, אבל אני, כראש מועצה, לא יכול לפנות תושבים על דעת עצמי".

אז מדוע לא הפכת שולחנות איפה שצריך?

"הפכתי שולחנות, פניתי לכל גורם אפשרי, זעקתי את זעקת התושבים. בסופו של דבר אלה החלטות מבצעיות של הצבא. אני מזכיר שההודעה הראשונה שיצאה בתקשורת דיברה על פינוי יישובים בצפון, הממוקמים 5-0 ק"מ מהגבול. כל התושבים שמתגוררים בטווח הזה ונתקפו חרדות עצומות ממה שראו בדרום ב-7 באוקטובר, כבר הכינו את המזוודות ליד הדלת. אבל אז החליטו שבפעימה הראשונה מפנים רק יישובים שנמצאים במרחק של 2-0 ק"מ מהגבול. שבוע לאחר מכן פינו מספר נוסף של תושבים, אבל הם לא טרחו לציין שההחלטה לפנות היא מבצעית. כך יצא מצב שהיישוב גרנות שנמצא 3.7 ק"מ מהגבול פונה, אבל היישוב אלקוש, שנמצא גם הוא 3.7 ק"מ מהגבול, לא פונה. בפעימה השנייה הם לא פינו על פי מרחק של היישוב מהגבול, אלא על פי מיקומו של היישוב."המצוקה של התושבים היא אמיתית. את יודעת שבמנות, למשל, אין מכולת? תושב מנות שרוצה לקנות חלב, צריך לנסוע או לשלומי או לתחנת דלק, ומה הוא עושה אם בשל החלטה מבצעית הכבישים נסגרים? איך הוא חוזר הביתה? מה אני כראש מועצה יכול לעשות? חוץ מלהפוך שולחן בכנסת?".

תושבים בעבדון מספרים שבבתים רבים אין ממ"דים. מדוע?

"בבתים שנבנו לפני 70-50 שנה, אין ממ"דים, כי אז לא חייבו בבניית ממ"דים, והתושבים לא בנו. בשתולה, למשל, התחילה תוכנית 'מיגון הצפון', שנעצרה כרגע בגלל המצב, ואנחנו לוחצים על הממשלה להרחיב את העבודות לכל היישובים ולבנות בהם ממ"דים. זו החלטת ממשלה, לא החלטת מועצה. משרד הביטחון התחיל בעבודה בשתולה, כי זה מושב ממש צמוד גדר. אבל גם זרעית הוא מושב צמוד גדר, הוא יושב ממש על הגבול, ושם עוד לא התחילו בעבודות".

ומה לגבי המקלטים?

"מקלט הוא לא מקום אידיאלי לשהות בו. יש לנו 450 מקלטים במועצה האזורית, ומתחילת המלחמה אנחנו נותנים להם מענה ומשמישים את כולם. אסור לנו לשכוח שמ-2006, מלחמת לבנון השנייה, לא נעשה בהם שימוש. צוות האחזקה של המועצה נמצא בקשר עם הרבש"צים בכל היישובים".