התלוננה על האטה בתנועות עובר, אך שוחררה לביתה. התוצאה: העובר מת

בית משפט השלום בחיפה קבע לאחרונה בפסק דין מנומק, כי הצוות הרפואי בקריה הרפואית רמב"ם התרשל, בכך ששלח אישה בהיריון מתקדם לביתה, לאחר שהתלוננה על האטת תנועות העובר. ביהמ"ש קבע כי האישה שוחררה, מבלי שבוצעו בדיקות חיוניות שהיו עשויות לאתר כי העובר סובל ממצוקה. הורי העובר יפוצו על ידי רמב"ם בסכום כולל שלל 850 אלף שקלים. את ההורים ייצגה עו"ד טלי טרייבנד העוסקת בתביעות רשלנות רפואית.

בתביעה נטען, בין היתר, כי האישה, אם לשני ילדים בריאים, הרתה בפעם השלישית בהיותה כבת 35, כשהיא סובלת מהשמנת יתר, זאבת (לופוס) וכן מתסמונת בשם ALPA, המאופיינת בקרישת דם מוגברת, ומקושרת לסיבוכי היריון, כמו הפלות, לידה מוקדמת ומוות עוברי.

לטענת עו"ד טרייבנד, בשל מחלות הרקע, שהעלו בצורה משמעותית את הסיכון לסיבוכים, בכל מהלך הריונה הייתה התובעת נתונה במעקב היריון בסיכון. בנוסף, בשל מחלותיה היא עברה מעקב ראומטולוגי, המטולוגי וגינקולוגי סדיר עוד בטרם הרתה.

ב-14 באפריל 2011, כשהתובעת הלינה על כך שהיא חשה הפחתה בתנועת העובר, היא אושפזה במחלקה להיריון בסיכון גבוה ברמב"ם, אך שוחררה כעבור יומיים לביתה. פחות משבוע לאחר מכן, בשבוע ה-35.5 להיריון, היא ילדה עובר מת.

עו"ד טרייבנד טענה בתביעה, כי מדובר במחדל חמור של בית החולים, שהכיר מקרוב את התובעת ומחלות הרקע שלה, וחובה הייתה עליו ליילד אותה במהלך אשפוזה.

פסק הדין, שניתן על ידי השופט אחסאן כנעאן, דן במחלוקת שניטשה בין הצדדים בשאלת האחריות וגובה הנזק, ונסמך על שלוש חוות דעות רפואיות של שלושה מומחים: ד"ר דן פלג, מומחה בגינקולוגיה ומיילדות מטעם התביעה; פרופ' יעקב בר, מומחה בגינקולוגיה ומיילדות מטעם רמב"ם, ופרופ' יריב יוגב, שהובא כעד מטעם רמב"ם.

על פי חוות דעתו של מומחה התביעה, ד"ר פלג, התובעת סבלה משני גורמי סיכון משמעותיים לה ולעובר: תסמונת ALPA על רקע הזאבת והשמנת יתר. לדבריו, זאבת בהיריון מגדילה את הסיכון ללידה מוקדמת ולמות עובר. בנוסף, לדבריו, הנוגדנים של תסמונת ALPA (פוספוליפידים), המצויים אצל 50-15 אחוז מחולי הזאבת, מגדילים את הסיכון האימהי והעוברי.

באשר להשמנת יתר, קבע ד"ר פלג, כי גם היא גורם סיכון למכלול סיבוכי הריון קשים, בהם מות עובר ברחם, סוכרת הריונית, רעלת היריון, היריון עודף, הגברת סיכון לניתוח חירום קיסרי, דמם לאחר לידה, זיהומים ועוד.

עוד קבע ד"ר פלג, כי לנוכח הסיכונים הללו, חובה היה על הרופאים לבצע עם התובעת ייעוץ טרום הריוני וליידע אותה באשר לסיבוכי ההיריון השונים, הבקרה התרופתית של מחלותיה במהלך ההיריון והסיכונים בנטילת התרופות השונות. אלא שלדבריו, חרף העובדה שהתובעת הייתה במעקב גינקולוגי סדיר, ייעוץ כזה לא בוצע עם בני הזוג, ובכך נמנעה מהם האפשרות לשקול את ההימנעות מההיריון.

מנגד, פרופ' בר, המומחה מטעם 'רמב"ם', חלק על דבריו של ד"ר פלג, וקבע בחוות דעתו, כי לפחות שלושה רופאים מדיסציפלינות שונות (ראומטולוג, המטולוג וגינקולוגים) הסבירו לתובעת על סיכוני הזאבת עוד לפני שנכנסה להריון, והמשיכו לייעץ לה במהלך הריונה. לדבריו, כשהתובעת הודיעה על הריונה אף הומלץ לה להפסיק טיפול באחת התרופות, והיא גם הופנתה לדיאטנית לצורך ירידה במשקל.

הצדדים נחלקו בסוגיה נוספת; האם האישה סבלה או לא סבלה מתסמונת ALPA. לטענת מומחה התביעה, התובעת סובלת מהתסמונת. שני המומחים הנוספים דחו טענה זו. פרופ' בר ופרופ' יוגב קבעו בחוות דעתם, מטעם הנתבעים, כי בתסמונת ALPA, לא מספיק שיימצאו נוגדנים. לדבריהם, חייבים להתקיים שני קריטריונים כדי לקבוע שהתסמונת פעילה: קריטריונים קליניים וקריטריונים מעבדתיים. לדבריהם, אצל התובעת לא התקיים שום קריטריון קליני המעיד על פעילות המחלה, לא היה כל מאורע טרומבוטי (קריש דם) ורידי או עורקי ולא היו הפלות, ויתרה מכך, שני ההריונות הקודמים שלה הסתיימו ללא סיבוכים.

בסוגיית הייעוץ הטרום הריוני, קיבל השופט כנעאן את עמדת בית החולים רמב"ם, וקבע, כי אין זה ייתכן שהתובעת לא הייתה מודעת לגורמי הסיכון אם תהרה, שכן היא הייתה במעקבים שונים, ובמיוחד במעקב של רופא נשים, בשל סיכונים הכרוכים במחלת הזאבת. עוד קבע השופט, כי מהרשומה הרפואית עולה, כי התובעת הופנתה לדיאטנית, ומכך הוא מסיק כי הוסברו לה הסיכונים בהשמנת יתר.

גם באשר לטענת התביעה, לפיה התובעת סובלת מתסמונת APLA, קיבל השופט את עמדת מומחה רמב"ם, וקבע כי התובעת לא סבלה מתסמונת פעילה, אלא מדובר רק בנוגדנים שנמצאו בדמה.

בכתב התביעה טענה עו"ד טרייבנד, כי בית החולים רמב"ם התרשל בכך, שבעת אשפוזה של התובעת בבית החולים, כשבוע לפני הלידה, כשהלינה על הפחתה בתנועות עובר, לא בוצעה לה בדיקת אולטרסאונד דופלר, הממפה את זרימת הדם בעורקי הרחם, בחבל הטבור ובשליה.

לדברי עו"ד טרייבנד, למרות גורמי הסיכון המשמעותיים של התובעת וההפחתה בתנועות עובר, הצוות הרפואי לא שקל ביצוע יילוד, וכמו כן, לא ביצע את כל הבדיקות הנדרשות, שהיו אמורות להביאו לקבל החלטה מושכלת, כגון ביצוע בדיקת דופלר.

בעניין זה קבע ד"ר פלג, המומחה מטעם התביעה, כי מחלת הזאבת (עם או בלי APLA), שממנה סובלת התובעת בוודאות, יכולה לגרום לאי ספיקה שלייתית ולמות העובר, כשאי ספיקה שלייתית ניתנת לגילוי בבדיקת אולטרסאונד דופלר לעורק הטבור. "ישנה סבירות כי בדיקות אלה היו מלמדות על ממצא המסכן את העובר, והדבר היה מוביל את הצוות הרפואי לביצוע יילוד מוקדם של העובר, עוד בטרם הופיע הסבל העוברי שהוביל בהמשך למותו ברחם", קבע ד"ר פלג.

השופט כנעאן קיבל בעניין זה את כל טענות התביעה ודחה את טענות רמב"ם. "במקרה זה", קבע השופט, "חובה הייתה על בית החולים לבצע בדיקת דופלר… אי ביצוע בדיקה קריטית לתובעת, שהיא בדיקת דופלר, מהווה התרשלות… התובעת הייתה בהריון בסיכון גבוה עקב מחלת הזאבת והשמנת יתר. אחד הסיכונים של מחלותיה הוא מוות תוך רחמי. המחקרים הראו עוד בשנת 1992, כי ניתן לגלות אי ספיקה שלייתית על ידי ביצוע בדיקת דופלר. לכן, היה על התובעת להיות במעקב תחת דופלר בטרימסטר השלישי להריונה, ולכל הפחות לבצע לה בדיקה זו בעת שהתקבלה לאשפוז בבית החולים רמב"ם".

השופט דחה את טענת פרופ' בר, המומחה מטעם רמב"ם, שגרס כי הוחלט שלא ליילד את האישה בשבוע ה-36 להריונה עקב החשש מחוסר בשלות ריאתית ומוחית של העובר. לדברי השופט, נימוק זה לא הועלה בתצהירי הרופאים שטיפלו בתובעת, ואין בהם כל אזכור לשיקולי פגות. "מסקנתי היא שלא הייתה מניעה ליילד את התובעת", קבע השופט.

בסיפא של פסק דין ארוך ומנומק קבע כבוד השופט כנעאן, כי מאחר שקיים קשר סיבתי בין הנזק שנגרם לתובעים לבין ההתרשלות, על הקריה הרפואית רמב"ם לשלם לתובעת פיצויים בסכום של 500 אלף שקלים, ולבן זוגה סכום של 350 אלף שקלים. כמו כן קבע השופט כי על רמב"ם לשאת בשכר טרחת עורך דין בשיעור של 17.5 אחוז מהסכום שישולם לתובעים ו-30 אלף שקלים הוצאות משפט. פסק הדין ניתן בימים אלה ממש.

מרמב"ם נמסר בתגובה, כי "מדובר במקרה מצער משנת 2011. למדנו את פסק הדין ובכוונת רמב"ם לערער על ההחלטה".