צילום: GETTYIMAGE

יום הכיפורים: סליחה מאחרים ומעצמנו

לא כולנו מתנצלים או סולחים באותה המידה, לכן מומלץ לגלות יותר הבנה וסובלנות כלפי אנשים שרואים וחושבים אחרת


צילום: GETTYIMAGE
460

סליחה באופן מסורתי נחשבת לפעולה חיובית המעודדת מאוד על ידי ראייה דתית ופרספקטיבות אתיות מסוימות. בקשת סליחה והיכולת לסלוח הן חלק בלתי נפרד מחברויות וקשרים שיש לנו, והיא מיומנות חברתית חשובה. לעיתים, האנשים הקרובים אלינו ביותר הם אלו שעלולים ויכולים לפגוע בנו הכי הרבה, ולהיפך. הסליחה נחלקת לשני סוגים, סליחה לאחרים וסליחה לעצמנו, ויש להם מספר רחב של גורמים משפיעים.

סליחה מאחרים

באספקטים החיוביים, היא נחשבת למשהו שנכון לעשות מבחינה דתית מוסרית ואתית, שיכולה להביא אותנו לשחרור רגשי. תהליך ההתפייסות מוריד את רמות הסטרס שלנו (כעס, למשל, מקושר לרמות לחץ דם גבוהות יותר) ולגרום לאנשים הנוטים לסלוח לסבול פחות מחרדות. בנוסף, סליחה עשויה לשפר את הסיפוק שלנו מהחיים ולהעמיק את היחסים הבינאישיים שלנו.

עם זאת, באספקטים השליליים, סליחה היא נושא מורכב התלוי בסוג הפגיעה וביחסים בין הפוגע לנפגע. במקרים מסוימים היא עלולה לחזק דפוסי התנהגויות מתעללות מהצד הפוגע ועלולה לחזק התפשרות על הערכים של הנפגע כדי לשמר את הקשר. בנוסף, הנפגע חשוף ללחץ חברתי "לסלוח ולעבור הלאה" כדי לשמר קשרים חברתיים – למשל בתוך משפחה שבה התגלו מעשי התעללות. דבר זה עלול לגבות ממנו מחיר נפשי.

כדי להימנע ממורכבות זאת סביב סליחה, וכדי לאפשר את הרווח הנפשי והחברתי שהיא מאפשרת, הוטבע המושג של סליחה מותנית. ראייה זו של סליחה רואה בה פעולה מורכבת מהצד הנפגע שמערבת את הרעיון שעל מנת לסלוח צריכים להתקיים תנאים מסוימים שעל הנפגע למלא.

תנאים אלו כוללים: הבעת חרטה אמיתית, נקיטת צעדים כדי שהפגיעה לא תקרה שוב ופיצויו של הנפגע. צעדים אלו יאפשרו לסליחה להוות תהליך אמיתי של ריפוי ללא לחץ חברתי על הנפגע, והם יאפשרו לו לקבל את התיקוף על הפגיעה שעבר. נוסף על כך, הם ימנעו חיזוק דפוס התנהגות מתעלל מהצד הפוגע ויחזקו את יכולתו של הנפגע לחיות לפי ערכיו ולדאוג לבריאותו הנפשית והפיזית.

סליחה מעצמנו

בניגוד לסליחה לאחרים, כאן מדובר בשני תפקידים אותם האדם ממלא בתוך עצמו: הסולח והנסלח, הפוגע והנפגע. סליחה עצמית היא הכרחית לבריאותו הנפשית של הסולח מכיוון שרגשות של אשמה, כעס עצמי ותיעוב עצמי עלולים לגרום לתחושות של דיכאון. יחד עם זאת, גם כאן עולה נושא המורכבות, מכיוון שגם כאן הסליחה צריכה להיות מלווה בנטילת אחריות על הפגיעה בעצמי או באחר, ומלווה בשינוי התנהגות מזיקה לעצמי ולאחרים.

לעיתים האדם יכול להיות מאוד קשה וביקורתי כלפי עצמו ולכעוס על עצמו כשדברים לא הולכים כפי שרצה. אבל חשובה היא היכולת לסלוח לעצמו, שכן כולם עושים טעויות ואנחנו לפעמים מאכזבים את עצמנו או אחרים שחשובים לנו. כדאי ללמוד מטעויות שעשינו, ולא להתעלם מהן, אך גם לא לייסר את עצמנו בגללן. על מנת לסלוח לעצמו, מומלץ לאדם לעסוק בחשבון נפש, לקחת אחריות על מעשיו כלפי אחרים ועצמו, להבין את הסיבות שהובילו אותו להתנהג בצורה הפוגענית כלפי עצמו ואחרים ובמידת הצורך לפנות לטיפול בעת הצורך.

לסיכום: נושא הסליחה מורכב מאוד ואינו מסתכם בנכון או לא נכון. הדרך להתמודדות היא גישה מאוזנת שמושפעת מגורמים רבים. בסופו של יום, רגשות כמו כעס, אכזבה וכאב הם רגשות טבעיים, שכאשר הם מתעוררים אצלנו, עלינו לאפשר לעצמנו להרגיש אותם, כי אם יש משהו שעלול לפגוע יותר בנפש שלנו מתחושות שליליות, הרי זו הדחקת רגשות. אם יש מסקנה אחת שעלינו ללמוד, היא שלא כולנו מתנצלים או סולחים באותה המידה, לכן מומלץ לגלות יותר הבנה וסובלנות כלפי אנשים שרואים וחושבים אחרת.

הכותבת: ד"ר אורי-יה רן, פסיכולוגית קלינית מומחית, מכבי שירותי בריאות, מחוז צפון


מה הלוז גם באינסטגרם, בפייסבוק ובטוויטר

עוד בחדשות מה הלוז

נגישות