ירידה בשמיעה כתוצאה מחשיפה לרעש: הסכנה השקטה

אובדן שמיעה כתוצאה מחשיפה לרעש (Noise Induced Hearing Loss) הוא מצב נפוץ ולרוב בלתי הפיך הנובע מחשיפה לרמות רעש מוגזמות, המשפיע על מאות מיליונים ברחבי העולם. רעש חזק פוגע במבנים שונים באוזן הפנימית, האחראית על העברת אותות קול למוח.

יש מקרים של ירידה בשמיעה זמנית, הנגרמת מחשיפה לצלילים בעוצמה בינונית, כמו האזנה להופעה חיה או שימוש בכלי עבודה רועשים. כמעט כולם מכירים את התופעה של שמיעת צליל כמו שריקה/צלצול/זמזום לאחר שהיינו בהופעה רועשת במיוחד – זוהי בעצם ירידה בשמיעה. אם היינו עושים בדיקת שמיעה באותו רגע היינו מגלים כי שמיעתנו נפגעה. למזלנו, ברוב המקרים, כאשר אנו קמים בוקר למחרת, הרעש נעלם והשמיעה התאוששה וחזרה למצבה הקודם.

ניתן לסווג רעש לשני סוגים עיקריים: רציף וחד. רעש רציף הוא רעש מתמשך, כגון עבודה במפעלים, הופעות, פאבים ומועדונים המתרחש לאורך תקופה ארוכה, בעוד שרעש חד כמו פיצוצים או ירי, מתרחש באופן פתאומי ואינטנסיבי ועלול לגרום למצב שנקרא טראומה אקוסטית. שני סוגי הרעש עלולים לגרום לירידה בשמיעה בהתאם לעוצמת הרעש ומשך הזמן שלהם.

עוצמת הרעש נמדדת בדציבלים (dB), כאשר חשיפה ממושכת לרמות הגבוהות מ-dB85 נחשבת מסוכנת. מקורות יומיומיים כמו תנועה בכביש (כ-85 דציבל), הופעות/ברים בסביבות 100 דציבל ואתרי בנייה עד 120 דציבל, כולם יכולים לתרום לירידה בשמיעה עקב חשיפה לרעש. רעשים חדים, ברמות גבוהות (120 דציבל ויותר) למשך שבריר שנייה עלולים לגרום לנזק מיידי בשל עוצמתם הגבוהה.

משך זמן החשיפה ממלא תפקיד מכריע בירידה בשמיעה – חשיפה קצרה לרעשים חזקים במיוחד, כגון פיצוצים (טראומה אקוסטית), עלולה לגרום לנזק מיידי למבנים העדינים של האוזן הפנימית. לעומת זאת, חשיפה ממושכת לרמות נמוכות יותר של רעש לאורך זמן שוחקת בהדרגה את מערכת השמיעה, מה שמוביל לאובדן שמיעה קבוע.

הסימפטומים הנפוצים בחשיפה לרעש רציף הם ירידה בשמיעה, צלצולים או צפצופים באוזניים (טנטון), קושי להבין דיבור ותחושה של אוזניים סתומות או אטומות.

הטיפול היחיד נכון להיום שהראה יעילות לירידת שמיעה עקב חשיפה לרעש רציף הוא מניעה – בידוד אקוסטי או תכנון מחדש של מכונות, יכול להפחית את רמות הרעש במקור. ציוד מגן אישי כמו אטמי אוזניים מהווים הגנה נוספת מפני חשיפה מוגזמת לרעש. מרגע שהתרחש הנזק וישנה ירידה בשמיעה אפשרויות הטיפול מוגבלות, והנזק הוא לעתים קרובות בלתי הפיך. עם זאת, התערבות מוקדמת יכולה לסייע בניהול התסמינים ולמנוע הידרדרות נוספת. מכשירי שמיעה ושתלי שבלול הם התערבויות נפוצות לשיפור התקשורת ואיכות החיים של אנשים עם ירידה בשמיעה בשל חשיפה לרעש.

חשיפה לרעש חד

טראומה אקוסטית היא פגיעה בשמיעה הנגרמת מחשיפה חדה לרעש חזק/הדף באופן פתאומי. הפגיעה עלולה לגרום לירידה בשמיעה משולבת בשל פגיעה בעור התוף, מבני האוזן התיכונה והאוזן הפנימית. הגורמים הנפוצים לכך הם פיצוצים ויריות, אך גם מוזיקה רועשת במיוחד. הטיפול בירידת שמיעה עקב טראומה אקוסטית יכלול בראש ובראשונה מניעה. אין תחליף לציוד מגן שמיעתי אישי. אם הייתה חשיפה לרעש חזק/הדף – ביסוס האבחנה יתבצע בעזרת בדיקת שמיעה. במקרים המתאימים ניתן טיפול בתרופות מקבוצות הסטרואידים שהראו יעילות בשיפור השמיעה וכן טיפול בתא לחץ אשר גם הוא הראה יעילות בשיפור השמיעה. יש להתחיל את הטיפולים האלה מוקדם ככל שניתן, ולכן אם הייתם חשופים לטראומה אקוסטית ואתם מרגישים ירידה בשמיעה, צפצופים באוזניים, אטימות אוזנית, כאבים באוזניים, רגישות לרעש – יש לגשת לבדיקת רופא אא"ג ולבדיקת שמיעה בהקדם.

ירידה בשמיעה היא פגיעה שאינה זוכה ליחס המגיעה לה – אנשים רבים עם ירידת שמיעה ופגיעה באיכות חייהם משנית לכך אינם מוכנים להרכיב מכשירי שמיעה בשל החשש מהנראות וממה שיגידו החברים או כי הם עצמם מרגישים שזה "עושה" אותם זקנים. גם במקרה של חיילים רבים שנפגעו מטראומה אקוסטית, הפגיעה הרבה פעמים זוכה להתייחסות מאוחרת כי ברוב המקרים לא רואים פצעים או דימום טרי. התייחסות מאוחרת משמעה שלא ניתן לטפל ושהנזק יישאר קבוע.

במסגרת עבודתי כרופא אא"ג, נתקלתי במשך השנים במטופלים רבים הסובלים מנזק שמיעתי בשל חשיפה לרעש ממלחמות ישראל הקודמות ומשירותם הצבאי בימים בהם לא הייתה מודעות לנושא הרעש. מטופלים אלה סובלים מירידה בשמיעה וטנטון טורדני ונאלצים להתמודד יום יום עם פגיעה זו. במסגרת מלחמת "חרבות ברזל" פגשנו בלא מעט חיילים שנחשפו לרעשים חזקים, לעיתים באופן בלתי צפוי ולכן לא תמיד אמצעי המיגון השמיעתי נמצאים בהישג יד ואוזן. הייתה לי הזכות לטפל בחיילים עם פגיעה אקוסטית במלחמת "חרבות ברזל" על מנת להתמודד עם פגיעה זו ולשפר את איכות חייהם.

הכותב: ד"ר ערן פרידמן, מומחה ומנתח מחלות אף אוזן גרון, מכבי שירותי בריאות מחוז צפון